|
|
מדינת ישראל- האומנם מדינה? |
מאת: יוסי ברנע
|
מדינת ישראל איננה למעשה קיימת במובן של לאומיות מודרנית טריטוריאלית, זאת משום שהמדינה הדמוקרטית המודרנית מתאפיינת בכמה סימני היכר סוציולוגיים (כפי שגורס למשל הסוציולוג הירושלמי הידוע ש,נ אייזנשדט). ראשית, השלטון במדינה נובע מתוך אחדות טריטוריאלית, וקיימת הפרדה בין זכויות אזרחיות ומדיניות לבין המעמד החברתי. הקשר בין המדינה לבין אזרחיה מושתת על כללי אזרחות השווים ותקפים לכל. כמו כן, אין מונופול על השלטון בידי שכבה מסוימת, אלא ניטשת תחרות עליו על פי כללים המעוגנים מראש.
סימני ההיכר הללו חסרים במדינת ישראל, לפיכך יש להטיל ספק באפשרות לכנות אותה מדינה במובן המודרני נורמטיבי של המילה. ראשית לא ברורים גבולותיה של המדינה מאז מלחמת ששת הימים.עדיין אין הסכמה כלל אזרחית מהם גבולותיה של ישראל. שנית, הזהות ההגמוניאלית בישראל היא הזהות היהודית-ציונית שבגינה מחולקת האוכלוסייה האזרחית למגזרים בעלי מעמד אזרחי תחוקתי שונה מבחינת זכויותיהם במדינה (בסוגיות כמו התיישבות, תקצוב, ניעות כלכלית במוסדות המדינה ועוד).
החלוקה בין מי שמוגדר "יהודי" לבין מי שמוגדר "רוסי","לא ידוע" או "ערבי" יוצאת מתוך הלאומיות האתנית שאפיינה את מזרח אירופה, שבה עוצבה התנועה הציונית ושם קיבלה את דפוסי הלאומיות הזו. החלוקה בין "יהודים" לערבים" מזכירה גם את האבחנה היהודית בין הקהילה היהודית לבין מי שאינם יהודים, כלומר מי שהם "גויים". הבחנה זו נוגדת את סימן ההיכר המבדיל בין מעמד חברתי למעמד אזרחי, כלומר השתתת הקשר בין המדינה לאזרחיה על כללי אזרחות שווים ותקפים לכל.
לו הייתה ישראל מדינת לאום, היו מהווים כלל אזרחיה את הלאום שלה, למרות התפלגותם האתנית והדתית.הרב אתניות של האוכלוסייה לא הייתה עומדת בסתירה להיותה מדינת לאום טריטוריאלית שבה יש רוב אוכלוסייה ממוצא יהודי, לצד מיעוט ממוצא ערבי-פלסטיני ועוד קבוצות שונות ומגוונות.
אולם ישראל איננה מכירה בלאומיות הישראלית, ומבחינה זו דוחקת אל מחוץ לגדר כל מי שאינו יהודי- ציוני. הסגירות היהודית-ציונית, הבאה לידי ביטוי בסמלים לאומיים ( המנון ודגל) ובמערכת חוקים פורמלית ומוסדות אקסלוסיביים ליהודים (סוכנות, קק"ל), מחזקת את התודעה העצמית הפלסטינית האנטי-תרבותית ישראלית. זו מחוזקת בהכרח גם מההבשלה התודעתית לשוויון זכויות, ממאפייני ה"דור הזקוף", שיותר ויותר משפיע על המערכת הפוליטית של המגזר הערבי.
זהו רקע העומק לפרוץ האינתיפאדה בתוך ישראל באוקטובר 2000, ומבחינה זו חשוב לציין שכל הסכם אפשרי שיושג אם הרשות הפלסטינית, גם העקרוני והרדיקלי ככל שיהיה, אין בו כדי לשנות את תפיסות היסוד שעיצבו את ישראל עד כה כאתנוקרטיה לטובת הקהילות היהודיות. מבחינה זו שמאל כימין שותפים בישראל לעיצוב המלכוד העצמי שבו היא מצויה.
לכידות האוכלוסייה האזרחית מתוקף שותפות תודעתית כלאום ישראלי הנה תנאי יסודי לחיזוק האינטגרציה של החברה והחוסן הפנימי של המדינה כמדינה אזרחית דמוקרטית .
כישלון ההזדהות החברתית הכלל אתנית עם הקונספציה של לאום ישראלי תבטא המשך השסע התרבותי התוך מדינתי, ומבחינה זו אירועי הדמים של אוקטובר 2000 בתוך ישראל יהוו, במבט לאחור, רק תחילתה של דרך עקובה מדם.
|
הכותב הנו חבר עמותת "אני ישראלי"
הדברים נכתבו על דעת עצמו בלבד
|
[מאמרים] יוני 2004 |
|
|
|
